הצביעות שבחגיגות "יום העצמאות" למדינת ישראל בת 66

הצביעות שבחגיגות "יום העצמאות"  למדינת ישראל

עם ישראל חוגג.

מה בדיוק?

חוגג כדי להשקיט את המצפון שאיננו?

נולדתי כאן,זו ארצי מולדתי,

אין לי ארץ אחרת.

ארץ ישראל שאינני מכירה אותה יותר.

משחר נעורינו, המלחמות לא מסתיימות. מלחמות חדשות צצות לבקרים.

אם, או בלי סיבה.

אם מלחמות בחוץ,אם מלחמות מבית.

השלום,לא נראה באופק.

יש מי שמעוניינים במלחמות.

אם אין שלום,איזו עצמאות יש לנו באמת?

גיא חבר נעלם אי שם!

רון ארד נעלם אי שם!

נעדרי סולטן יעקב עם הרבה סימני שאלה 

ועוד עלומי שם שנמצאים אי שם ואיש לא דואג להחזירם!

ניצולי השואה נמקים ללא עזרה. הגיזענות חוגגת.

ישנם שווים יותר ושווים פחות.

כל מי שקרוב לצלחת אוכל ממנה.

לשאר, אין אפשרות קיום, ואין אפשרות להתקומם.

ישנה ממשלה ענקית ל- 8.2 מליון תושבים,ממשלה שאוכלת מהציבור כל שקל אפשרי.

ישנם אנשים שמוציאים את העבודות לחו"ל במקום ליצר בארץ.  במקום לחסוך,

במקום לטפל בעניים,

במקום לטפל בניצולי השואה,

במקום לטפל בחלשים שבחברה,

ממלאים את הכיסים על הגב של האזרחים.

והכי מתסכל,

מבזבזים מליונים על טקסים ראוותניים על חשבון משלם המסים.

חגיגות לאיד,חגיגות שלא מובילות לשום מקום.

בוודאי לא לשלום.

מילים יפות.

מילים,מילים,מילים,

שירים ,שירים,שירים.

עד שלא יהיה שלום עם השכנים,

עד שלא יהיה שלום מבית,

עד שלא תפסק הגיזענות,

העצמאות שלנו מזוייפת! 

עצמאות שמחביאה את הלכלוך שיש באמת. ומטאטאת אותה אל מתחת לשטיח במקום להתמודד.

במקום לעשות שלום,במקום לדאוג לאזרחים.

במקום להיות באמת ארץ חמדת,

הצביעות חוגגת.

האלימות חוגגת.

הפשע בשיאו.

החינוך נעלם.

והממשלה חוגגת.

תסתכלו על עצמכם בראי.

זו הבבואה של מדינת ישראל 2014

 חוגגת 66 שנים .

המיליונים שבזבזו על החגיגות,יכלו להאכיל את כל הרעבים למשך שנה שלמה.

לא ראוי.

חייבים לחגוג,זה מה שחשוב?

אשמח לחגוג את העצמאות  כאשר העצמאות תהיה אמיתית במקום, מה שקורה כאן באמת.

השכול מתעצם וגדל משנה לשנה.
הסיכוי שנזכה לעצמאות אמיתית,
שואף לאפס.

האזרח מזמן לא חשוב.

חשובים הכיסאות בירושלים.

תמשיכו לחגוג על גבם של עלובי החיים.

מנעמי החיים חשובים לכם יותר.

משם באמת תצמח לכם הישואה.

אל תשכחו,

בזכות אלו שנפלו, יש לנו מדינה.

בזכות ניצולי השואה שזנחתם יש לנו מדינה.

בזכות הקשישים שזנחתם, יש לנו מדינה.

בזכות היושבים בשבי,יש לנו מדינה.

לא בזכותכם, אוכלי חינם.

מארגני  מסיבות ראווה כאשר הקופה ריקה.

העיקר שיהיה לכם שמפניה וקוויאר.

תחגגו צבועים.

הגלגל מסתובב.

היום מלאו 63 שנים למדינה

כלום לא השתנה

youtube=http://סיוע-בביטוח-לאומי-וזכויות-נכים-חינם.com

 אם אהבתם לחצו על    ,  תודה     

Advertisements

אודות ethy ab

הידע, הוא טיפה באוקינוס. החיים קצרים. גם בהתניידות בכסא גלגלים השמים אינם הגבול. בבלוג ,רשמים מטיולים,מדע,אוכל,בעלי חיים,מוזיקה קלאסית,ספרים ואחרים, ברוכים הבאים.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמירות, חגים, יום העצמאות, מצב הכלכלי העגום, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על הצביעות שבחגיגות "יום העצמאות" למדינת ישראל בת 66

  1. uno2008 הגיב:

    כל מה שכתבת כאן כל כך נכון!!!!!!!!!!!!!
    זו הסיבה העיקרית שעזבתי את מולדתי לפני שנים רבות.
    נולדתי בפתח תקוה שירתתי בצהל ולחמתי בשלוש מלחמות. יום אחד למדתי שזו ארץ אוכלת יושביה ולכן הסתלקתי ממנה כל עוד נפשי בי. בטוחני שכל מי שעזב עזב מאותה סיבה שאני עזבתי. האמיני לי שאני חי בניכר וכואב לי מאד על המצב בבית אולם אין לי ברירה אני לא אהיה בשר תותחים או כלי משחק לשולטים שם.

    אהבתי

    • yara113 הגיב:

      אתה מזכיר לי שבקשו ממני להתנדב לחזור ארצה באמצע לימודי במנהטן, התנדבתי. זה היה בששת הימים,
      הבית שלי היה פתוח להמון ישראלים שהגיעו לניו יורק ולא היה להם היכן להתאכסן. ישנו על הרצפה עד שהמטוס יגיע ויקח אותנו ארצה. בבית לא ידעו שאנחנו חוזרים. ארזנו כל אחד את מה שהיה לו שמא לא נחזור. שהיינו כבר באוויר המלחמה הסתיימה.שמחנו מאוד. מעל הארץ הכל היה צהוב, לא היו רכבים בכבישים, שממה. המשפחות לא ידעו. כסף לא היה לנו, ובשדה התעופה לא חיכה לנו אף אחד.
      לא נציגי צה"ל שהיו אמורים לפגוש אותנו, ולא אחרים. השדה היה ריק. לא מוניות לא אוטובוסים ולא מי שיאשר שחזרנו להתנדב למלחמה.
      לא היה לנו אסימונים להתקשר וגם לא לירה אחת.
      זו הייתה קבלת הפנים.
      למרות זאת נשארתי בארץ.
      והיום בדיעבד מצטערת שלא חזרתי לחו"ל . אולי חיי היו שונים משהם היום. ולא הייתי מאבדת את הכי יקר.
      צודק במשפט "בשר לתותחים" אני אומרת שאנחנו ד'גוקים שדורכים עלינו כדי שיהיה להם עוד כמה מיליארדים.
      עצוב לאן שהמדינה התדרדרה.
      תודה שהבנת אותי.

      אהבתי

      • בנצי פרומקס הגיב:

        יש לי הרבה מה לומר, אך אני מרגיש שאנו לבד…
        לכן , לפני שאמשיך לענות לך, הייתי רוצה לשמוע תגובות נוספות…
        חג עצמאות שמח

        אהבתי

      • yara113 הגיב:

        בנצי יקר , למדתי בית ספר פטריוטי אחרי… א.ד.גורדון . הערכים לא נעלמו!
        המדינה שאני גדלתי על ערכיה נעלמה.
        כל מי שיכול בורח מכאן. והכי גרוע שתהיה מלחמת אחים.
        ומה שאני עושה למרות הכל, לא אפרסם כאן.
        אשלח לך במסר.
        "יחי" ה"דמוקרטית" שהייתה פעם היום יש כאן אנרכיה.
        חלק ממשפחתי לא שרד את השואה.
        נשארת כאן מחוסר ברירה.
        וזכותך להגיב כרצונך. הבלוג לפחות דמוקרטי.

        אהבתי

  2. בנצי פרומקס הגיב:

    אתי חברתי. לא אהבתי את הרשימה שלך. למה את רק מסתכלת על חצי הכוס הריקה…..?
    יש הרבה מאד דברים טובים במדינה ואנו כאן להמשיך לשפר ולהגיע להשגים….אסור לוותר ולברוח…לא מתאים לי !!!
    הוספתי כאן מאמר שקבלתי מידידי – מתאים כמשקל נגד למאמר שלך…
    בנצי ☺
    בימים בהם אנו מהלכים עם הראש מורכן,
    כשצרות נופלות עלינו – מכאן ומכאן,
    בימים בהם אוחז בנו מן ייאוש,
    ועם ישראל נראה פתאום – קצת חלוש,
    בימים כאלה – אספר אודות נפלאותייך –
    מדינת ישראל – אני "חולה" עלייך!!!

    בזמן שהעיתונות צועקת "שחיתות",
    והטלוויזיה מיד אחריה צווחת ברהיטות,
    ש – "ברור שאיבדנו את הכיוון –
    כולם גנבים ואין אף פוליטיקאי הגון ",
    בימים כאלה – אספר סיפור אהבה –
    ביני – סתם אזרח פשוט – ובין המדינה.

    כי המדינה הזאת – כמו אישה מופלאה,
    לעיתים מסתורית, לעיתים פרועה,
    היא יפה ומאתגרת, היא מריחה נפלא,
    וכשצריך – אוספת היא אותי אליה בחמלה,
    היא מגלה בי דברים שאפילו אני אינני מכיר –
    והחיים איתה – גם בגיל שישים + הוא פשוט אדיר!

    כי המדינה הזאת היא גם תושביה,
    אלה שבאו מכל פינות העולם – דווקא אליה,
    אמנם מעט רעים, כמו בכל מקום, אכן,
    אך בכל יום ויום אני אומר שיתכן –
    שבגלל חלק מאלה שפה – אלה הטובים,
    שווה לחיות פה – לעולמי עולמים!!!

    כי המדינה הזאת היא גם נופים,
    איפה בעולם אחווה עוד כאלה חוויות וריגושים,
    כמו לרדת לים המלח ביום אביב,
    או לצפות מהגולן בכינרת – זה ממש מגניב,
    או ליהנות מהזריחה מעל פסגת הר הצופים,
    מכל מקום שאביט – נופים ועוד נופים.

    כי המדינה הזאת היא גם ריחות,
    היש עוד מקום בו כה נפלאות הפריחות,
    וריח הפרדסים בשעת בקיעת ניצת התפוז,
    כמה נפלא! מי בכלל ירצה מפה לזוז?
    וריח המלוח, וריחו הנפלא של הירדן,
    האמינו לי – ממש אין על מה להתלונן.

    כי המדינה הזאת היא גם קולות,
    איפה בעולם יש עוד בליל כזה של מקהלות,
    בכל השפות והסלנג שרק אפשר,
    וכל זה יהיה פה – גם מחר,
    וזה עושה את החיים פה כה מעניינים,
    זה מוכר, זה שלי, זה נעים!

    כי המדינה הזאת היא גם סמלים בליבי,
    ואני רוצה להודות לך, אלי,
    שנתת לי לחיות במקום כה נפלא –
    בו יש סיבה לחיות, בהחלט יש על מה,
    שבו שירת ההמנון, הדגל, חזרה מחו"ל ועוד –
    מעלים לחלוחית בעיניי, ואני נרגש מאוד!

    כי המדינה הזאת היא גם חברים,
    איפה יש עוד בעולם כאלה אנשים,
    רק בנכר אתה לומד להעריך את העוצמה,
    של חברות ישראלית, חבר אמיתי, חברה,
    חברים שאוהבים אותך, אוהבים מאוד,
    אנשים שאיתם אתה רוצה להיות – עוד ועוד.

    כי המדינה הזאת היא כל כך הרבה,
    שאם רק אבחר – אראה גם אראה,
    שזה המקום הכי נפלא בעולם, למרות –
    שחיתות, מרמה, גניבות ומריבות.
    ולכן ישראל אהובתי – אל נא תעלבי ממשנאייך-
    אני, אזרח פשוט – פשוט חולה עלייך!!!

    אהבתי

    • yara113 הגיב:

      בנצי חברי לכיתה, קרא תגובה מעלי. ואחרי את תגובתי.
      ברוך הבא אל הבלוג הקטן שלי.
      הייתי פטריוטית, כך חינכו אותי. תמיד אני רואה את הכוס המלאה ולא חצייה.
      אחרת לא הייתי שורדת את מה שעברתי ומה שאני עוברת.
      אחרי שעברתי מה שעברתי בחיי, ואין לך אפס קצהו של חוט מה עברתי ועדין עוברת, היית אולי מבין..
      אין חובה לאהוב את מה שרשמתי. האמת, לצערי, תמיד כואבת. מבחינתי, זו האמת וגם המציאות!
      הלוואי והמציאות תשתנה ואוכל לרוץ על שתי רגלים.
      הצביעות, הגיזענות , שינאת האחר והשונה , שנאה פנימית בתוך העם שיש כאן, ובעיקר הבירוקרטיה
      אפילו בקבלת תרופות שצריך כדי לחיות, מגמדת הרבה דברים טובים שיש כאן.
      לא רוצה לחיות כדי להלחם בבירוקרטיה הרקובה ובשחיתות.
      אני לא אשמה שנפגעתי בעבודה. וכאשר לא מקבלים זכויות בסיסיות,
      כאשר אתה כואב ולא מאשרים לך פיזיוטרפיה,
      כאשר מנפנפים אותך שאתה נפגע עבודה מקופ"ח כדי לא לתת לך זכויות בסיסיות בניגוד לחוק , כי תאונת עבודה היא לכל החיים, מה שהצריך להגיע לבית משפט, הערכים משתנים.
      כאשר חוסמים לי או לעגלת ילדים את המדרכה עם גזם, פחי אשפה אופנועים ועוד ואני לא יכולה אלא להלך על הכביש ולקחת סיכון שידרסו אותי כי לאיש לא אכפת, כי כל אחד שומר על ה"תחת" שלו סליחה.
      איזה חיים אלו בדיוק?
      לחיות, זה להנות מהשמש שזורחת. ולהיות חופשי להלך ברחוב. לנשום. ולא להיות שקוע בחוסר יכולת אחרת
      ובמלחמה כמעט יומיומית מול הבירוקרטיה כדי לחייך,
      יש לי עוד המון מה לרשום . זה כואב מידי אז אחדל.
      אני בטוחה שאיש איננו רוצה להיות במקומי. רק כאשר נמצאים במקום, אפשר להבין.
      וזה לא אישי אליך חס וחלילה. זו גם תשובה לאחרים שאולי פוסט זה לא ימצא חן בעיניהם.
      ולא לדאוג, אני מחייכת, ואני יוצאת מהבית, ומטיילת ועושה כל שאני יכולה. אבל חיי היו יכולים להיות ללא דאגות אם אקבל מחר תרופה או לא מבין.
      רק בריאות. חוץ מזה לא צריך כלום בחיים האמן לי.

      אהבתי

  3. ב"ה

    צריך להפריד בין ארץ למדינה, בארץ ישראל התחלפו משטרים שונים, בארץ ישראל עצמה יש 7 מדינות!
    אין ספק שאת צודקת על מה שקורה במדינה, הבעיה שבפועל זאת לא מדינה אחת, יש את מדינת עשיריה, צפון ת"א וחלק מהשרון, עוד חלקים מגוש דן , ויש את מדינת העניים, בשכונות ועיירות הפיתוח, בדרום ובצפון וגם במרכז, יש את מדינת הסרוגים שחלקם הגדול מבוססים בעיקר בקו הירוק, ויש עוד מאפיינים שונים, והמתח בין ימין לשמאל הוא שגורם לחברה להיות מנוכרת וחשדנות אחד עם השני, מלבד המתח עם הערבים, וכן המתח בין דתיים ולא דתיים
    אז אין גיבוש חברתי, ויש פערי מעמדות, ואנשים מנותקים מהמציאות שחלקם נולדו עם כפית זהב
    אז יצא לי אתמול להיות בגן בערב, במקום שלמה גרוניך הופיעה הזמרת שרון חזיז, ואח"כ פבלו רוזנברג
    אז הנעימו לכמה שעות.

    בכל זאת לאנשים קשה
    במהלך רוב השנה, את זה לא רואים פרי/ות הבשן שחיים בוילות הנוחות, בגינות נאות, מול החוף יש כאלה שגרים
    גם במגדלי יוקרה, משם המציאות נראיית אחרת, רואים נופים, לא רואים רעבים ועניים וכו'
    בטח שמת לב שברוב מוחץ מהבתים לא מניפים דגלים, הינני לא מניף כבר 15- 20 שנה דגלים!

    ומצאתי סקר שפורסם באתר ידיעות, ובו מראים אומנם שרבים מרוצים מהמדינה, אבל תעודת העניות שהצעירים של ימינו ובהם הינני מתקשים לזוז בחיים, ובאמת הינני מתקשה, ובאופן כללי שואלים רק 500 איש
    נניח והיו שואלים בסמל העשירות קיסריה התשובה תהיה גן עדן, ובתקווה להיפך
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4516016,00.html

    אהבתי

    • yara113 הגיב:

      לא מפרידים ארץ ממדינה שניהם אותו דבר מה שכן צריך לעשות הוא להפריד בין דת למדינה.
      דת שלצערי יוצרת קיטוב ענק בציבור ואני לא נגד שמירת מסורת.
      נכון שיש כאן כמה עמים גם ביננו. אבל חלק גדול מהציבור לא מוכן לקבל, אם זה מזרחי,אתיופי,רוסי, ול מעשה כל ה"צבעים" מבחינתי כולנו נולדנו שווים וכך צריכה להיות ההתייחסות.
      מכוער האפליות שיש כן של זה או אחר.
      זה בדיוק מה שיהרוס את המדינה.
      "אני" ו"אני" ועוד כאלו "אני" ומלבדי העולם לא קיים. זו המציאות אליה הובילו אותנו.
      מפקירים את ניצולי השואה.
      מפקירים את הקשישים, את בעלי המגבלה. ומגינים על אנשי תג מחיר.
      עצוב שכך.
      וסקרים זה הטמטום הכי גדול שיש. כל אחד מטה למקום שהוא רוצה כמו בסטטיסטיקה.
      הילדים של רבים מחברי מזן לא כאן גם הרבה מגילאי 50 לא כאן. מלחמת יום הכיפורים טרפה את הקלפים.
      אנשים התחילו להבין מה היא האמת.
      אני עדין מחכה שיזכו את דדו ויתנו לו את הכבוד הראוי לו.
      וממתינה לשיוויון זכויות לפחות מבחינת חיה ותן לחיות.
      ושיגדילו לבעלי מגבלה ולגיל השלישי את הקצבאות שלא יסבלו חרפת רעב.

      אהבתי

  4. oferdub הגיב:

    רשומה קשה על מציאות קשה.
    לא בטוח שאני מסכים עם הכל, אבל עם הרבה אני נאלץ להסכים.

    אהבתי

    • yara113 הגיב:

      האמת לצערי כואבת. ומיום ליום במקום מקצה שיפורים יש רק התדרדרות כי אין מי שיקבל החלטות.
      לא חייבים להסכים עם כל מה שרשמתי והרבה לא רשמתי.
      לצערי מיום ליום עומק השחיתות מתגלה כולל בצבא.
      ישנן כמה פרשיות מכוערות על הפרק. ופרשת בחירת נשיא היא שיא הגועל.
      הכסף חשוב לא האדם. והפוליטיקה המלוכלכת ,אין מקום בו היא לא נמצאת.
      הכי גרוע מכירת תנובה לסינים, אין לי בעיה עם הסינים. יש לי בעיה עם המונח, ממשלתי סיני. כי אז כל דבר הכי קטן, יהיה ברמת מדיניות . ויש לנו לא מעט שונאים בעולם.
      בלי להרגיש מחסלים לאט לאט את המעט שנשאר.
      תקשיב לחדשות בערוץ 1 אם אתה יכול . בשישי עם אילה חסון. תבין לבד. אלו החדשות הכי טובות ומעניינות שיש ובעיקר בלי פרסום.
      שבוע נפלא

      אהבתי

  5. aida הגיב:

    קשה , קשה .
    אני יודעת שאת צודקת במה שקשור אלי , ובטוחה שאת צודקת במה שקשור אליך ולאחרים ,מתוך ראית המציאות.
    רוצה להגיד דבר אחד :רק אימא אוהבת יכולה להגיד לילד שלה מה לא בסדר בו ,בתקווה לשינוי.
    אהבתי את הרשומה הכנה .

    אהבתי

  6. ע נ נ ת הגיב:

    אתי,
    העלית ברשומה הרבה טענות נכונות ואני מאד מאד מסכימה איתן.
    יחד עם זאת – אנו חוגגים את העובדה שהמדינה הזו, על כל הרעות החולות ועל כל הצרות והבעיות – עדיין קיימת. עדיין מהווה בית לנו.
    וכן – הבית הזה הוא בעייתי. יש בו שחיתות, גזל, חוסר סובלנות ועוד הרבה צרות – אבל עצם העובדה שהמדינה הזו קיימת היא בעיני כן סיבה לחגוג.
    כמובן, אני הייתי חוגגת בצנעה יותר, בשקט ולא בצעקות – בדיוק כמו שכתב נתן אלתרמן ושר אריק איינשטיין –
    "אל תאמרו אנחנו פה בארץ רק מיעוט – דווקא פה אולי מוצדקת האופטימיות.
    אל תאמרו 'ציון רקדי, ומזמורים הנעימי' – דווקא פה מוצדק מעט הרגש הפסימי"

    אהבתי

  7. yara113 הגיב:

    הייתי אופטימית כי זה הטבע שלי. לאחרונה הבנתי על בשרי כמה אני טיפשה.
    האמנתי. היום בלי עורך דין, את לא יכולה לממש זכויות בסיסיות. כדי לחיות בכבוד.
    עדין אופטימית, אבל בגבולות. ומלחמות האחים שיש כאן לא יובילו אותנו רחוק.
    נאצר אמר בזמנו וציטט את לנין, "תעזבו את היהודים בשקט". הם יאכלו אחד את השני
    כמה צדק. הכל פוליטיקה. ראי מה קורה עם מוסד הנשיאות. מעורר בחילה.
    תודה לשיר של האחד והיחיד אריק אינשטיין.

    אהבתי

אשמח לתגובתכם,יום נפלא

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s